Please reload

Recent Posts

מה יש למחקר המדעי לומר על הרפואה הסינית?

November 2, 2017

1/1
Please reload

Featured Posts

ביקורת לספרה של קלי טרנר אודות רמיסיות יוצאות-דופן, ודיון על שינויי אורח חיים בקרב חולי סרטן

February 2, 2018

יש נושא מרתק שאני חושב לכתוב עליו מזה זמן מה, ואעשה זאת דרך ביקורת לספר שמוקדש לנושא, " Radical Remission: Surviving Cancer Against All Odds", מאת קלי טרנר (Kelly A. Turner PhD). הספר הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט של טרנר בו ניסתה להתחקות אחר שורשי התופעה שקרויה 'רמיסיה יוצאת-דופן' (radical remission), בקרב אנשים שאובחנו עם סרטן. לפעמים התופעה גם נקראת 'רמיסיה ספונטנית', שמקנה לתופעה ארשת של אקראיות. ברמיסיה, הכוונה למצב בו לא ניתן לזהות את סממני המחלה הקליניים והמעבדתיים. אם כי מקובל שגם חולים שחיים עם הסרטן לתקופות ארוכות כנגד הסיכויים, נחשבים גם הם למקרים של רמיסיה.

 

טרנר מסבירה שבמהלך עבודתה כפסיכו-טרפיסטית פגשה מטופל שחווה רמיסיה יוצאת-דופן ונוכחה לגלות בספרות המקצועית מאות דיווחים על מקרים דומים, אך לא מצאה מחקרים שירדו לשורש התופעה. לכן, היא יצאה לראיין מטפלים בשיטות אלטרנטיביות ואף איתרה אנשים שחוו רמיסיה יוצאת-דופן, וריכזה את דבריהם לכדי מסקנות ברורות. במהלך הראיונות עלו יותר מ-75 נקודות שמטפלים ומטופלים ציינו כמשמעותיות בהתמודדות מול המחלה - גופניים, רגשיים ורוחניים. נקודה מס' 73 למשל הייתה נטילה של תוסף תזונה מסחוס של כריש. אולם מתוך כל אלו, טרנר טוענת שהיו רק 9 נקודות ששבו וחזרו בכל אחד מן הראיונות:

  1. שינוי קיצוני בתזונה

  2. לקיחת אחראיות על הבריאות שלך

  3. להקשיב לאינטואיציה שלך

  4. שימוש בצמחי מרפא ותוספי תזונה

  5. שחרור רגשות מודחקים

  6. טיפוח רגשות חיוביים

  7. אימוץ תמיכה חברתית

  8. חתירה להתפתחות רוחנית

  9. מציאת משמעות ורצון לחיים

 

כל סעיף זוכה לפרק בספר ומלווה בקטעים נבחרים מתוך הראיונות שקיימה, עם השלמות והרחבות של טרנר עצמה. הספר זכה לתהודה אדירה, הגיע במהרה לרשימת רבי-המכר של הניו-יורק טיימס, וביסס את הטרנר וספרה כאבן מיל בנוף הרפואה האונקולוגית המשלימה. לצערי, הספר רצוף בבעיות, אותם אנסה להביא בתמציתיות.

 

טרנר קיבלה את תואר הדוקטורט בתחום עבודה סוציאלית אונקולוגית מאוניברסיטת ברקלי שבארה"ב. לא ידוע מה היקף הידע שלה ברפואה, אך גם ללא קשר לכך, פעמים רבות במהלך הקריאה מצאתי את עצמי מטיל ספק בכושר השיפוט הבסיסי של טרנר. לדוגמה, היא מצטטת כלשונה את דבריה של "מטפלת #7" מסין, שפיתחה תחבושת רפואית מבוססת על צמחי מרפא המיועדת לטיפול בסרטן שד. על פי הנאמר, התחבושת הקטינה, עד כדי העלימה, גידולים ב-97-98% מכלל 400,000 המקרים בה ניתנה. טרנר גם קובעת שלכוס מים מפולטרים עם שפריץ לימון על בוקר יש סגולות רפואיות, היא מדלגת בין המלצות על צריכה של ירקות אורגניים הימנעות מחלב ושאר מרעין בישין, מבלי להציג לקורא שום סימוכין. מציגה מרכזי אנרגיה וצ'אקרות כעובדות מוגמרות. מפרשת מחקרים באופן מעוות, ועוד. אני מודה שנשברתי אחרי קריאה מעמיקה של 62% מהספר (קראתי גרסת קינדל), כאשר את שארית הספר קראתי ברפרוף.

 

העיצוב של המחקר והמתודות בהן נעשו שימוש לוקים בפגמים קשים. למשל, המחקר שלה סובל ממה שנקרא דגימה מוטה (sampling bias) קשה. אפשר להביט באופן בו בחרה חולי סרטן שחוו רמיסיה יוצאת-דופן ולהבין את הכוונה. על פי טרנר, רמיסיה יוצאת-דופן תיחשב ככזאת אם תענה על אחד מהקריטריונים הבאים:

  • הסרטן נעלם בלא שום טיפול קונבנציונלי; או

  • טיפולים קונבציונלים לא הניבו רמיסיה, ולאחר מכן טיפולים בשיטות אלטרנטיביות הובילו לרימיסה; או

  • ניתנה פרוגנוזה גרועה (סיכויי הישרדות חמש-שנתי נמוכים מ-20%), המטופל קיבל בו-זמנית טיפול קונבנציונלי ואלטרנטיבי וכנגד כל הסיכויים האריך חיים.

מה חסר בקריטריונים הללו?

 

 

הביטו בתרשים בצד שמאל, תרחיש א'. לשיטתה של טרנר, כל מי שחווה רמיסיה יוצאת דופן, או: שלא קיבל טיפולים כלשהם, או, שפנה לרפואה אלטרנטיבית, או, שקיבל גם טיפולים קונבנציונלים וגם אלטרנטיביים. טרנר מתעלמת לחלוטין מחולי סרטן שקיבלו רק טיפולים קונבנציונלים וחוו רמיסיה שכזו, כפי שמצטייר מתרחיש ב'.

 

כאשר משווים את מסקנותיה של טרנר עם אלו של מחקרים נוספים בתחום, מתבהרת ההשלכה של הדגימה המוטה, וצצות אי-אלו ספקות באמיתותן. דר' משה פרנקל, מנהל היחידה לרפואה משלימה במרכז רפואי 'מאיר' בכפר-סבא, ערך מחקר על 29 חולים שחוו רמיסיה יוצאת-דופן בישראל וארה"ב, כולם בשלבי מחלה מתקדמים, כאשר כולם קיבלו בעבר טיפול קונבנציונלי. בעת המחקר, חלפו בין 4 ל-23 שנים (9.55 בממוצע) מאז שאובחנו עם סרטן. קבוצת המחקר של פרנקל איתרה חולים שחוו רמיסיות יוצאת-דופן דרך מאגרי מידע של קופות החולים או ישירות דרך אונקולוגים. לאחר מכן, כמו טרנר, הם ערכו ראיונות בחיפוש אחר מוטיבים חוזרים בין סיפורי ההחלמה. בניגוד לטרנר, רק מטופלים רואיינו והמשותף שמצאו בכל הסיפורים לא כלל תוספי תזונה או התפתחות רוחנית, אלא דגש על יחסי הרופא-מטופל. המרואיינים סיפרו על חשיבות הקשר שהיה להם עם הרופא המטפל שלהם והכוח ששאבו מהחמלה, הכנות, הרגישות, ההחלטיות או הגישה חיובית של הרופא.

 

29 חולים לא נשמע כמו מדגם גדול במיוחד, ובוודאי שקשה להסיק ממנו מסקנות חד משמעיות. בספרה של טרנר היא איננה מציינת את כמות המרואיינים שהיו לה. אממה, אפשר למצוא את הפרטים הללו בעבודת הדוקטורט שלה. סה"כ, טרנר ראיינה 50 מטפלים. לא ידוע מה הרקע והניסיון של המטפלים או כמה מקרים של רמיסיות יוצאות-דופן הם ראו במהלך הקריירה שלהם. התנאי היחיד להתראיין (שמצוין בתזה, לא בספר) היה שהמטפל ראה לפחות מקרה סרטן אחד במהלך עשר השנים האחרונות(!). לגבי מטופלים, טרנר ראיינה רק 20 כאלו. היא דיווחה שעברו 9.3 שנים בממוצע מאז שאובחנו. בנוסף, היא ציינה שקיבלה וויתור על סודיות רפואית רק מעשרה מתוך עשרים המרואיינים, ומתוך אלה הצליחה ליצור קשר רק עם 8 מהאונקולוגים המטפלים, על מנת לוודא את ההיסטוריה הרפואית של המטופלים.

 

בנוסף לנקודות החולשה המשמעותיות בשיטות המחקר של טרנר, חלק מהמסר שהיא מנסה לקדם אינו עולה בקנה אחד עם ממצאים קודמים. כך למשל, עוד מסוף שנות ה-80' של המאה הקודמת חוקרים ניסו להבין אם אכן קיים קשר בין העולם הרגשי של חולי סרטן וסיכויי הישרדותם. מחקר פרוספקטיבי על 578 נשים שאובחנו בשלבים ראשוניים של סרטן השד בדק את ההתאמה בין הלך-הרוח הסובייקטיבי של נשים אלו ובין ההישרדות החמש-שנתית שלהן. נמצא קשר חלש-בינוני בין תחושות של דיכאון וחוסר אונים, ונמצא גם שמוטיבציה גבוהה לא ניבאה סיכויי הישרדות גבוהים יותר. סקירה שיטתית מאוחרת יותר שסיכמה את תוצאותיהם של 26 מחקרים בהם חיפשו גם כן קשר בין המצב הפסיכולוגי של חולי סרטן וסיכויי הישרדות, דחתה אף את הרעיון שרגשות שליליים משפיעים לרעה על סיכויי הישרדות. נדמה כי אין עדיין תשובה חד משמעית בנושא, דבר המרמז בו-זמנית על מורכבות הנושא, ועל כך שהקשר בין השניים (מצב פסיכולוגי/רגשי של החולה וסיכויי ההישרדותו), הגם אם קיים – אינו חזק באופן מיוחד.

 

נדמה כי הספר של טרנר מבטא משאלה כמוסה של כולנו. הסרטן פושה בקרב החברה המודרנית ולמרביתנו יש, לכל הפחות, קרוב משפחה או חבר שחווה מחלה זו. המחשבה שניתן לרפא את עצמנו על ידי עבודה פנימית, שינויי תזונה, או שינוי אחר שמצוי בשליטתנו – היא מעצימה. ברשתות החברתיות והתקשורת ניתן בקלות למצוא סיפורים שמחזקים מחשבה זו. למשל את סיפורה של דורית ראשוני-מנדיל שכתבה ספר (שלא קראתי) על תהליך החיפוש שלה אחר פתרונות לא קונבנציונלים בהתמודדות עם סרטן השד. או מקרה שדווח בחדשות לא מזמן על דר' ג'נט מיכאיל שאובחנה עם סרקומה (סוג נדיר של סרטן שמקורו ברקמות חיבור). לאחר שמיצתה את הטיפולים הכימותרפיים שהסתיימו בהישנות של הסרטן, וויתרה על טיפול קונבנציונלי בכדי להקדיש את עצמה לעבודה פנימית. לאחר מספר חודשים התברר שהסרטן, על גרורותיו, נעלם.

 

לחולים מסויימים התקווה שסיפורים כאלו מציעים, טומנים בחובם גם ייאוש ורגשות אשם. "האם אני עושה מספיק כדי להיות מאושרת?", "האם נותרו עוד מזונות בעייתים בתזונה שלי?". לרבים, החתירה אחר גוף ונפש בריאים כרוכה בלחץ וחשש; הניסיון להדוף מחשבות שליליות מוביל לתסכול; ושינויי תזונה קיצוניים מוביל לרזון וחולשה. לתחושתי, במחקרה, טרנר עסוקה בעיקר באישוש ציפיות. על כל מקרה אחד של חולה סרטן שחווה רמיסיה יוצאת-דופן קיימים רבים אחרים של אלו שניסו את אותן השיטות, ולא צלחו. סיפוריהם מושמעים פחות.

 

הספר הזה אינו מומלץ לכולם. בעיני, דווקא לאלו שסולדים מטיפולים לא קונבנציונלים יש מה לקחת מהסיפורים שמובאים ולהיחשף לרעיונות טיפוליים, קיקיוניים ככל שישמעו להם. ישנם אנשים שיתפלאו לגלות שעל חלק מהטיפולים הלא-קונבנציונלים נערכו מחקרים שעל בסיסם ניתן לקבל החלטות מושכלות. בכל אופן, הקריאה בספר מחייבת חשיבה ביקורתית, בעיקר בקטעי החיבור של טרנר ובמקומות שאיננה מצרפת סימוכין – שמהווים למעשה את רובו של הספר. יש בעיני הרבה מטופלים שיפיקו ערך רב משינויי אורח חיים, ועבודה על הגוף הרגשי והפיזי. כולי תקווה שחומר איכותי ואמין בנושא ילך ויצטבר ויעמוד לשירות כולנו.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us
Please reload

Search By Tags
Please reload

Archive
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

FONG רפואה סינית

2017-2020