Please reload

Recent Posts

מה יש למחקר המדעי לומר על הרפואה הסינית?

November 2, 2017

1/1
Please reload

Featured Posts

הכתבה המגמתית של מכון דוידסון על הרפואה הסינית

December 12, 2017

ישנה כתבה בארכיון של מכון דוידסון שמבקשת להציג את מה שיש למחקר המדעי לומר על הרפואה הסינית. הכתבה כתובה וערוכה במקצועיות, וניכר שהכותב השקיע זמן רב באיסוף החומרים. הכתבה מכילה מספר רב של אי-דיוקים, שלצערי, מובילות את הקורא למסקנות שגויות. החשיבות שבהעמדת הדברים על דיוקם נובע מהחשיפה הרבה שהכתבה זוכה לו כמאמר דעה מטעם מכון דוידסון. תיקון הדברים מהווה גם הזדמנות מצוינת להסברה, שכן הוא מפנה זרקור לסוגיות שאפופות בחוסר הבנה.

 

הכותב מצליח לסכם את התיאוריה של הרפואה הסינית בשתי פסקאות. חמישה יסודות, צ'י, נקודות דיקור. ללא שום סימוכין, הוא מגיע למסקנה הפשוטה שעקרונות הרפואה הסינית אינם עולים בקנה אחד עם המדע. לאחר מכן הוא עובר לחלק הבא (שבדומה לחלק הקודם, ראוי שיוקדש לו כתבה מלאה) – שאלת היעילות הקלינית. גם בחלק זה מסתמנת מסקנה שאינה לטובת הרפואה הסינית. כמי שמכיר גם כן את החומר הנסקר, אני לא יכול שלא לשים לב להטיה של הכותב.

 

להלן דוגמא מגוף הטקסט. הכותב מציין את מאמר הסקירה של חוקר בשם אדזרד ארנסט, אשר פורסם בכתב העת Pain. המסקנה של ארנסט היא שהדיקור אינו יעיל ברוב המחקרים שסקר, ואף מסוכן במקרים מסוימים. הכותב אף טורח לציין שהסקירה של ארנסט היא 'מקיפה' וש-Pain הוא כתב-עת 'חשוב'. בפסקה שקודמת, הכותב מציין שממחקר מטא-אנליזה אחר של 18 אלף עולה כי דיקור מועיל רק מעט יותר מפלצבו וספק אם יש בו תועלת קלינית של ממש. הדבר תמוה ממספר סיבות: ראשית, במדדים מדעיים, מחקר מטא-אנליזה נחשב כלי מדויק הרבה יותר מאשר סקירה שיטתית (סוג המחקר שארנסט ערך). לא רק זאת, אלא שהסוג הספציפי של המטא-אנליזה, בו אספו החוקרים את הנתונים הגולמיים, הוא קשה לביצוע ואמין אפילו בהשוואה למחקרי מטא-אנליזות רגילים. שנית, כתב-העת שבו פורסמה המטא-אנליזה, JAMA Internal Medicine, 'חשוב' הרבה יותר על פי מדדים אובייקטים (Impact factor) אך משום מה הדבר לא הוזכר. חשיבות זו, נמצאת בהתאמה ישירה לא רק לעוצמת טפיחת השכם שהחוקר נותן לעצמו, אלא גם לרמת הקושי שבפרסום באותו כתב-עת (ההישגים האקדמאיים של בוחני המאמר, ההקפדה על שיטות מחקר, וכד'). חשוב גם לציין שלאחר פרסום מחקרו של ארנסט נמצאו טעויות בגוף המאמר. והכי חשוב, המסקנה של המטא-אנליזה כפי שמוצגת בכתבה, שונה מזו שמוצגת במאמר המקורי. המסקנה של מחקר המטא-אנליזה הייתה חד-משמעיות – דיקור אינו פלצבו. מקריאת הכתבה מתקבלת תמונה מעוותת בה מסקנות מאמר אמין עם שיטות מחקר חזקות ביותר, מסולפות ומוצגות בצילו של מחקר שמציב את הדיקור באור שלילי.

 

חלקים בכתבה אינם נוגעים כלל לגופו של עניין. למשל, ההפניה למאמר מכתב העת The American Journal Of Medicine. המאמר המדובר עוסק במוצרי-מדף שנמכרים ללא כל התייעצות במטפל מוסמך, אך אין זה מונע מן הכותב להשתמש במאמר זה כדי לטעון שטיפול בצמחי מרפא סינים אינו יעיל ואף מסוכן. הכותב גם נמנע מלציין שברוב מוחלט של המקרים, תופעות לוואי מתוספי תזונה נובעים משימוש שחורג מהאינדיקציה והמינון המומלץ של הצמח. דוגמה ידועה היא השימוש המופרז בצמח ה-Ephedra (או נגזריו) כתוסף תזונה לאיבוד משקל. באשר לפיקוח של צמחי מרפא, תהליך הייבוא של החומרים שנעשה בהם שימוש במסגרת טיפול ברפואה סינית, מפוקחים על ידי משרד הבריאות ומחויבים בהצגת תעודות אנליזות לחומרים מסוכנים.

 

בדומה לכך, מוזכר למשל שטיפול בצמחי מרפא "כוללים לא פעם גם חומרים מן החי כמו איבר מין של נמר". כאן אציין רק שבמהלך יותר משש שנות לימודיי בטייוואן, ביקוריי המקצועיים בסין והונג-קונג, וטיוליי ביפן – מעולם – לא נתקלתי באיבר מין של נמר. לא במרשם של רופא סיני, לא בבתי המרקחת הצמחיים, לא בשווקים, ואם זכרוני אינו מטעני, אפילו לא בגלויה בחנות מזכרות. בכתבה, הכותב גם שכח לציין שכל המדינות המפותחות, לרבות ישראל, חתומות על אמנות בין-לאומיות כגון CITES, שמונעות את הסחר בחיות וצמחים בסכנת הכחדה.

 

בשורה הראשונה בכתבה מובא ציטוט של מאו דזה דונג ובו מציין היו"ר הידוע לשמצה כי "למרות שאני חושב שעלינו לקדם את הרפואה הסינית, אני באופן אישי אינני מאמין בה". ברבים מן הבלוגים שמציגים את הרפואה הסינית באופן דומה לכתבה של מכון דוידסון, נעשה שימוש תדיר בציטוט זה. להיסטוריונים, לעומת זאת, ידוע שלמאו דזה דונג ולאליטה הקומוניסטית היה מקורב בשם לי דינג-מינג (Li Dingming) שהיה רופא, ושמאו ביקש את עזרתו בהזדמנות אחת לכל הפחות, לטיפול בצמחי מרפא לכאבי פרקים עזים. הכותב יכול היה להביא את ציטוטו של מאו מ-1954 בו אמר "לרפואת הצמחים הסינית יש היסטוריה של אלפי שנים. היא חלק יקר מהמורשת של ארצנו. עלינו להגביר את הפיקוח ולשמור על ייצור צמחי המרפא בכל אחד מן המחוזות", או את זו מ-1958, "רפואה סינית היא תיבת אוצרות!". אך טוב היה אם לא היה מצטט כלל את מאו דזה-דונג בנושא זה שכן הדעה הרווחת בקרב חוקרי היסטוריה היא שהציטוטים הנ"ל נבעו ממניעים פוליטיים גרידא. אודה כאן ואומר שהתלבטתי אם להתייחס לציטוט של מאו, שכן על פניו, מדובר בטעות זניחה. יחד אם זאת, טעות זו מגלמת את שורש הבעיה של הכתבה כולה: הכותב כלל אינו מכיר את הנושא המדובר.

 

הכותב, דר' יוחאי וולף אינו מכיר את המקורות של התחום שאותו הוא מבקש לסכם. הכתבה שטחית במובן זה שהוא קופץ מנושא לנושא, ובסופו של דבר, הוא נופל קורבן להטיית אישור חריפה. הוא נסמך על בלוגרים וקובע כי "הקונצנזוס בקהילה המדעית הוא שדיקור הוא מעין 'פלצבו' יעיל". וגרוע מזאת, נסמך על דעתו שלו כשמציין כי "הקהילה המדעית מטילה ספק ביעילותה" של הדיקור. מההתכתבות הקצרצרה שהייתה לי עם דר' וולף לאחר פרסום הכתבה בעיתון "הארץ", קיבלתי הרושם שהוא אדם ידידותי, עם כוונות טובות, ושהוא נכון לשמוע דעות נוספות. אני לא מאמין שיש לו, או למכון דווידסון, קשרים עם חברות התרופות (או קונספירציות דומות) והעיסוק בנושא מסיט את הדיון למקומות לא פרודוקטיביים. מנגד, אני כן מאמין שהכתבה של דר' וולף לוקה במגמתיות, ומעידה בעיקר על דעה קדומה בקרב עורכי מכון דוידסון.

למען התמציתיות עסקתי למעלה רק בנקודות מתוך הכתבה של מכון דוידסון. לא צירפתי הפניה למאמרים או מקורות בגוף הטקסט. התחלתי בעבר, ומקווה להמשיך בעתיד, לדון יותר לעומק בחלק מהנושאים המוזכרים למעלה. לפוסט בנושא היעילות הקלינית של הרפואה הסינית, ומה ניתן לומר עליו מן המחקר הקיים, לחצו כאן. לפוסט בנושא סוגיית הפלצבו במחקרי הרפואה הסינית, לחצו כאן. לפוסט שנוגע לרגולציה של צמחי מרפא, לחצו כאן. לפוסט על הבטיחות של הרפואה הסינית, לחצו כאן.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us
Please reload

Search By Tags
Please reload

Archive
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

FONG רפואה סינית

2017-2020