Please reload

Recent Posts

מה יש למחקר המדעי לומר על הרפואה הסינית?

November 2, 2017

1/1
Please reload

Featured Posts

מה יש למחקר המדעי לומר על הרפואה הסינית?

November 2, 2017

כמות המחקרים האיכותיים בנושא הרפואה הסינית צנוע במונחים מדעיים, אבל קיים מספיק מהם כדי להסיק מסקנות על היעילות של טיפולים מסוימים (דיקור) בבעיות כאב. הנושא הזה רחב מידי בכדי להתייחס אליו בשלמותו בפוסט בודד, אבל אנסה להציג כאן מסקנות עיקריות, יחד עם נקודות כלליות שמהוות רקע חשוב לכל מי שמתעניין במחקר אודות הרפואה הסינית.

 

  • מה המחקר המדעי מגלה לנו אודות, א) היעילות הקלינית של רפואה הסינית, או ב) תיאוריות היסוד של הרפואה הסינית, הן שתי שאלות שונות בתכלית. יתכן ויהיה מעניין להעמיק בתובנות המחקריות על עקרונות כגון צ'י ומרידיאנים, אך היעילות הקלינית היא זו שבעיני חשובה יותר ובעלת השלכות ממשיות לכיס, לזמן ולבריאות של הציבור הרחב. לכן, נעסוק בה. הישמרו ממאמרים שלא עושים הפרדה בין שני הנושאים האלו (ומקישות ש"תיאוריית היסוד של הרפואה הסינית לא מבוססת במדעי הרפואה" משמע, "הרפואה הסינית לא עובדת").

  • לאורך ההיסטוריה, ועד להווה באסיה, צמחי מרפא היו הזרוע הקליני העיקרי של הרפואה הסינית. מאידך, במערב, הפך הדיקור לדף השער של הרפואה הסינית. בסקר לאומי שנערך בארה"ב ב-2011, דורג הדיקור במקום ה-11 בתדירות השימוש של הרפואות המשלימות בקרב הציבור (כ-1.5% מהציבור באותה השנה קיבל טיפול בדיקור), בעוד שצמחי מרפא סיניים כלל לא הופיעו כקטגוריה בסקר; על פי הערכות משרד הבריאות הבריטי, ישנם כ-5 מדקרים על כל עוסק אחד בצמחי מרפא סיניים; בדומה לכך, באוסטרליה, 35% מן המטפלים ברפואה סינית מציינים כי עוסקים בדיקור בלבד, בעוד שרק 4% עוסקים בלעדית בצמחי מרפא.

  • נקודה נוספת שמציבה את המחקר הקיים בקונטקסט המתאים קשורה גם כן לתמורות שעברה הרפואה סינית בדרכה אל המערב בשלהי המאה ה-20. בעת ביקורו של ריצ'ארד ניקסון בסין ב-1971, לקה עיתונאי מהניו-יורק טיימס שסקר את הביקור באפנדיציטיס, ונאלץ לקבל טיפול חירום. בעודו מחלים, הוצע לו דיקור לשיכוך כאבי פוסט-ניתוח. הכתבה שפירסם בעקבות אותו טיפול לא רק שהחלה את גל הסקרנות כלפי דיקור במערב, אלא שגם קיבעה בקרב הציבור את התפיסה שדיקור מיועד לבעיות כאב. תפיסה שבמובנים רבים מכתיבה את אופי המחקר אודות הדיקור במערב עד היום.

  • הדעה הרווחת בקהילה המדעית מייחסת אמינות נמוכה למחקרים בנושא רפואה סינית שמקורם באסיה. ב-1998 ניתח ביו-סטטיסטיקאי בשם וויקרס מחקרים על דיקור והראה ש-99% מאלו שמקורם בסין הציגו תוצאות חיוביות, יחס שאינו מתקבל על הדעת. כתוצאה מכך, מקובל בדיונים בגישת הרפואה מבוססת ראיות (Evidence Based Medicine), לייחס משקל נמוך יותר למחקרים שמקורים בסין.

 

ביחד, הנקודות הללו מגדירות את גבולות הגזרה של הדיון שניתן לקיים על המחקר הקליני ברפואה סינית: נבסס את המסקנות על מחקרים מערביים. כפועל יוצא, מחקרים אלו יעסקו בדיקור. ובנוסף, מושא המחקר יהיה קשור לכאב. נזכיר גם שמסקנות מחקר זה או אחר, על ההשפעה למשל של דיקור על כאבי צוואר, אינו משליך כהוא זה על הפוטנציאל שבשימוש בצמחי מרפא במקרים של אי-פיריון, או כוסות רוח לשרירים תפוסים, וכד'.

 

להתרשמותי, הדעה הרווחת היא שמחקר אחר מחקר מדגים שהדיקור אינו יעיל או שאינו אלא פלצבו (לפוסט בנושא, לחצו כאן), ושקיים מחנה של מדקרים קנאים שמתעקש כנגד ההיגיון שדיקור "עובד". למעשה, המחלוקת סביב אופן פירוש המחקר הקיים על דיקור נבע מכך שמחקרים שונים הניבו תוצאות סותרות, ובעיקר ממחוסר של מידע איכותי. אחת המסקנות השכיחות של מטא-אנליזות (מחקרים סטטיסטים שמשקללים תוצאות ממחקרים קליניים מרובים, בהרחבה למטה) היא כי "דרוש מידע נוסף בנושא". לאדם שאינו מורגל לשפה מדעית, הדבר עלול להישמע כצורה מנומסת לביטוי תוצאה שלילית. אך במקרה הזה, יש לפרש את המשפט פשוטו כמשמעו. במילים של קארל סייגן, "היעדר ראיות, אינו ראיות להיעדרן" (Absence of evidence is not evidence of absence). ובכלל, חשוב לזכור שקיימות דוגמאות רבות למחלוקות נוספות בקהילה הרפואית בהן מסקנות ממחקרים שונים סותרים זה את זה.

 

מה יוצר קושי בפירוש מסקנות של מחקר קליני? במקרה של דיקור, הסיבה נעוצה לרוב בהשוואה שבין קבוצת הטיפול (שמשתתפיה מקבלים דיקור) ובין קבוצת הפלצבו (שמשתתפיה חושבים שהם מקבלים דיקור). מחקר שמגלם היטב את תמצית המחלוקת סביב סוגיית הפלצבו במחקרי דיקור הוא מחקר שכינויו 'GERAC'. את המחקר ייזמו ומימנו מספר חברות ביטוח בגרמניה שביקשו להבין את הכדאיות שבכיסוי טיפולי דיקור לכאבי גב-תחתון כרוניים. המחקר התנהל במאות מרכזי טיפול וכלל מעל אלף משתתפים – מספר חסר תקדים במונחים של מחקר דיקור במערב. תוצאות המחקר התפרסמו ב-2007 והראו ששיעור השיפור בקרב משתתפים שקיבלו דיקור היה גבוה ב-20% לעומת זה שנצפה בקרב משתתפים שקיבלו את הטיפול הקונבנציונלי. אולם שיעור השיפור בקרב משתתפים שקיבלו דיקור פלצבו היה גם הוא גבוה ב-13% לעומת זה שבקבוצה הקונבנציונלית. היו את אלו שטענו שהתוצאות מוכיחות שדיקור אינו אלא פלצבו מוצלח. בעוד שאחרים התייחסו לתוצאות כהוכחה ליעילות של הדיקור, ומתחו ביקורת על מתודת הפלצבו בה בחרו החוקרים להשתמש.

 

דיון מהסוג בו צד אחד מקטרג והשני מסנגר – הלוך ושוב, הלוך ושוב – אינו רק מעייף, אלא גם מועד לכישלון. בשלב מסוים, אחרי שנחשפים למספר גדול של מחקרים שונים ומסקנות שונות, אנחנו מאבדים את היכולת לעכל את המידע באופן מושכל. למזלנו, קיימות שיטות שמאפשרות לנו להתגבר עומס המידע ולשקלל תוצאות ממחקרים רבים לכדי מסקנה משותפת. שיטה הנפוצה בתחום המחקרים הקליניים נקראת מטא-אנליזה. ב-2012 חוקר אמריקאי בשם וויקרס (אותו אחד מלמעלה) ערך מחקר כזה בדיוק. וויקרס, ביוסטטיסטיקאי אנגלי ממכון מחקר אמריקאי, הוביל פרויקט עם כ-30 קבוצת מחקר מארה"ב, בריטניה, גרמניה, ספרד ושבדיה. וויקרס ריכז נתונים גולמיים מ-29 מחקרים קלינים מבוקרים ורנדומליים (RCT), אשר כולם עסקו בשימוש בדיקור לטיפול במקרים של כאב כרוני. במצטבר, ריכזו בפרויקט נתונים על 18,000 משתתפים. התוצאות היו חד משמעיות.

 

המסקנות הדגימו שלטיפול בכאבי ראש כרוניים, כאבי גב וצוואר וכאבים אוסטאוארטריטים, לדיקור ישנו מרכיב פלצבו לא מבטול. יחד עם זאת, גם בהשוואה לקבוצות הפלצבו, שיעור החולים שחוו שיפור בקרב מטופלים שקיבלו דיקור היה גבוה באופן שאינו מתפרש לשני פנים. בפרסום עוקב, סיכם וויקרס כי בקרב מטופלים בקבוצות הביקורת שקיבלו טיפול סטנדרטי, שיעור השיפור היה 30%, בקרב קבוצת הפלצבו השיעור היה 42.5% ובקרב קבוצת הדיקור 50%. ניתן להקיש מספר מסקנות מעניינות מהנתונים הללו, אך המיידית והמתבקשת היא שדיקור איננו פלצבו.

 

תוצאות הפרויקט של וויקרס, חוקר בעל מוניטין מבוסס וחסר כל ניגוד עניינים, עברו תהליך בדיקה קפדני ,פורסמו בירחון JAMA היוקרתי, והתקבלו בקהילה המדעית ללא עוררין. ההתנגדות היחידה לה זכה המחקר הייתה בקרב בלוגרים, אף כאלו מארצנו הקטנטונת. אין בנמצא מידע בהיקפים דומים שסותר את המסקנות הנ"ל.

 

*

 

ניתן לומר שעיקר המחלוקת סביב שאלת האפקטיביות של דיקור מתנהלת בזירת הרשתות החברתיות. בזירה המדעית, מתגבש אט אט קונצנזוס סביב תוצאות המחקר, ואף גופים כמו משרד הבריאות האמריקאי, ה-FDA, איגוד הרופאים האמריקאי... כבר מכירים בדיקור כטיפול לגיטימי בכאב. אין דרך להעריך על סמך תוצאות אלו את היעילות של דיקור או רפואת הצמחים לשלל הבעיות הרפואיות. אך מספיק בראיות הקיימות כדי לפסול על הסף את הטענה ש"רפואה סינית אינה עובדת".

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us